ניסית הכל וכלום לא עזר, מה עכשיו?

21 בSeptember 2014 מאת: admin

בסוף, זה מגיע. אם נועדת גנטית להקריח אתה תקריח, ולא יעזור שום טיפול.

נכון, זה נשמע מבאס. אבל מי שאומר אחרת פשוט משקר, ולא זה המקום ליפות את המציאות, אלא לתת אותה כמו שהיא.

הגנטיקה היא שם המשחק, היא הכל. אם יש לך את זה בגנים, לא תוכל לעשות דבר. כן תוכל להוריד את רמת ה-DHT, בעיקר עם פרופסיה, והרבה פחות עם כל טיפול למריחה שתנסה (פרופסיה – מוריד את כמות ה-DHT בגוף ובדם, ואז מה שמגיע לזקיקים – מגיע עם רמה נמוכה של DHT. מה שתמרח לא ישפיע על רמות ה-DHT בדם אלא בשאיפה רק באיזור הזקיקים, וזה לצערי, ומנסיוני, לא מספיק לאורך זמן).

כמו שאם בגנים שלך שיער שחור, בלונד, ג’ינג’י, עיניים כחולות או חומות, עור בהיר או כהה, מסת שריר נמוכה או גבוהה, גובה של שחקן כדורסל או ממוצע, ככה גם התקרחות, ככה גם כמעט הכל, אפילו רגישות למזונות. הכל מקודד בגנים שקיבלת, לטוב ולפחות טוב, ואם ניקח את הכל בפרופורציה, אז השורה התחתונה היא שהכי חשוב זה בריאות קודם כל, וגם מחלות קשות יכולות לעבור בגנים, החל מסרטן ועד סוכרת, סתימת עורקים, בעיות לב והרשימה ארוכה (רלוונטי בעיקר בגיל מבוגר, אבל זה העניין – להיות בריא שם, הרי לא חוכמה להיות יפה צעיר ובריא, כשאתה צעיר אתה חושב שתחיה לנצח, והזמן עובר לאט).

אז אני נולדתי עם גנים של קרחת. לא גנים של קרחת מהירה בגיל צעיר אלא של זוחלת, מתפתחת, עם הגיל. הגנים מופעלים מסיבה לא ברורה, כמו גנים אחרים (וחלק אחר של גנים מופסק כנראה, לא ברור איזה טריגרים מפעילים ומפסיקים), והתהליך ממשיך, לאט אבל הכיוון ברור.

איך אני יודע? אבי היה קרח בגיל צעיר, גם אביו היה. נורווד כמעט מכסימלי כבר בשנות ה-20. אז זה היה די חריג, אבי טען שזה מעולם לא הפריע לו, אבל אני יודע שהוא לא דייק, לא קיים אדם בעולם שהתקרחות לא מפריעה לו, ועוצמת הכאב פשוט נשמרת עמוק בפנים. זהו טאבו גברי, לא לדבר על זה, כאילו זה לא שם, וזה שם. אני יודע כי אני זוכר מה היה ומה עכשיו, ואיך המצב משתנה עם השנים. אני רואה בני משפחה, ואיך הם מקריחים עם הגיל והשנים, וזוכר איך הם היו כולם, בעלי שיער בשנות ה-20 ואז לאט, אבל בטוח… האמת, שאם מסתכלים על הגברים במשפחה שלי מצד אבי – הרוב מקריח. ניתן לומר, שכולם. מצד אימי, הסיפור שונה. יש כמה בעלי שיער מלא גם בגיל מבוגר יותר, אולי אלו המקרים שבהם הגבר, הבעל, הוא בעל שיער מלא יותר. בכל מקרה, הסטטיסטיקה והמראה אומרות דבר אחד – גורל שערך נגזר, וגזר הדין הוא התקרחות איטית עד כדי.. קרחת עם שאריות שיער פה ושם כנראה.

יתכן ואתה במצב דומה. ניסית הכל, אתה כבר מומחה, ואתה רואה לאן זה הולך. אז מה לא עשית? ואם היית עושה, זה היה משנה?

אני לא עשיתי דבר אחד – פרופסיה. טעות?

זו שאלה טובה, מצד אחד, יש את אלו שמשתמשים ומרוצים. פרופסיה עוזרת, למי שעוזרת, באיזור הקודקוד. היא לא נחשבת יעילה לאיזור קדמת הראש, ברוב המקרים, למרות שיש דיווחים שהיא כן עוזרת באופן מסויים לחלק. אז בהכללה גסה אפשר לומר שעיקר התועלת היא בקודקוד. הקודקוד זה איזור שרבים מתעלמים ממנו (עד שכבר אי אפשר), כי קשה לראות מה קורה שם. רואים בעיקר את קדמת הראש במראה, אבל אין אפס, סולם נורווד הוא לא סתם ציור, הוא הסבר מדוייק מאוד על השלבים של ההתקרחות, עד נורווד 3 בערך האיזור יכול להשאר מלא, אבל משם והלאה רוב הסיכויים שהקודקוד יתחיל להקריח גם הוא ותכלס – זה גם מה שקורה באמת מנסיון. כשזה קורה אתה נדהם כי לגלות שזה באמת בדיוק כמו בשלבים של הציור. אם חשבת שתתחמק ותוכל איכשהו להסתדר עם הפרונט, שכח מזה. גם מינוקסידיל אמור לעבוד בקודקוד ופחות מלפנים. הרעיון של הטיפולים שככל שאתה הולך מהקודקוד לפרונט האפקט הולך ונחלש. למה? לא ידוע. התשובה לא ידוע קשה ומעצבנת, אבל המדע לא הצליח לפתור נכון להיום את העניין. חושבים שזו פשוט גנטיקה שונה של זקיקים. האלו שנפגעים הכי בקלות ומהר אלו הקדמיים וטיפולים לא עוזרים.

למי ששכח מה זה נורווד אז הנה פוסט ישן

אז פרופסיה יכולה לעשות את העבודה באיזור הקודקוד, יש המון עדויות על זה. יכולה גם להצמיח שיער שם. יכולה גם לא לעבוד. יכולה גם לגרום לתופעות לוואי קשות כולל בלתי הפיכות, של אבדן זיקפה, חשק מיני, כמות זרע, ועוד. בגלל זה, מעולם לא נגעתי בפרופסיה, אבל לא לשכוח שרבים בעולם לוקחים ואין להם שום דבר. (לדעתי כמות הסובלים מתופעות לוואי גדולה בהרבה מהמדווח, וכשאדם יצטרך לשאול את עצמו עם יד על הלב מה השתנה אצלו מהרגע שהוא החל, אז רבים פתאום יעידו שהם לא כמו פעם..). כמובן יש את אלו שכלום לא מזיז להם, ובהם אני מקנא, אבל לך תדע, מה יהיה להם עוד 20 שנה כתוצאה משימוש של שנים רבות בתרופה, יום-יום.

מה עוד?

זהו. אני עשיתי כבר הכל. מעבר לפרופסיה נשאר לעשות 2 דברים בלבד, או בעצם, לבחור.

אופציה 1 – הנוכחית – להמשיך לסחוב. לטפל, עם מה שיש, בידיעה שזה כבר בקושי, צמיחה מחודשת כבר לא תהיה, אבדן איטי ימשיך, אבל זה עדיף מלהרים ידיים ולהפסיק כי להפסיק זה אומר התקרחות מהירה ואבדן כל מה שהטיפול כן השיג. זה מבאס, כי הגעת לדד-אנד, לנקודה שממנה אי אפשר כבר לטפס, ולהשתפר, ולא משנה מה תעשה (בלי פרופסיה). שיפור קל אם יושג יהיה זמני, ויתכן שהוא פשוט אשליה (אתה כל כך רוצה לראות שינוי שאפילו כשגידלת קצת שיער נדמה לך שהמצב הוטב).

אופציית הלהמשיך עם מה שיש, כוללת לפעמים שימוש בקונסילר (יכול לעזור קצת, הבעיה שלא מתאים למצבים שכוללים מים, לחות, חום שמאוד רלוונטים לישראל, וגם קונסילר זו אשליה שמתמכרים אליה, עד למצב שאתה לא יכול לצאת מהבית בלי, כי התרגלת למראה שלך, ואתה מאמין שגם אחרים, וחושש לצאת עם המראה הדליל פתאום. ועכשיו – קח את זה לדייט עם בחורה.. זה דבר שאין גבר מקריח שלא מכיר, בייחוד בבליינד דייט, ואפילו במועדון, בר או כל אירוע חברתי שבו אתה רוצה להראות במיטבך).

האופציה הזו כוללת גם גלאח, מיקרופיגמנטציה, וכל מני דברים שהמקריח מנסה במטרה לשפר את העולם ההולך ונעלם שלו. למי שגיחך, בצדק, זה אכן עולם הולך ונעלם. העולם של פעם, המראה ההוא, שלא היית צריך לחשוב, לדאוג, שהספיק מבט אחד של שניה, סירוק אולי, יד שעוברת בשיער, ולא קיים עוד).

אופציה 2 – הקשה, מורכבת, מסובכת, וזו שדורשת המון תעצומות נפש, אומץ והתלבטות – השתלת שיער בחו”ל. כתבתי על זה לא מעט, יש עוד הרבה שאפשר וצריך לציין, אבל שום דבר לא מחליף מחקר אישי שכל אדם שחושב על זה צריך לעשות בעצמו באמצעות האינטרט. יש המון מה לדעת וללמוד בנושא, כולל את הסיכונים. השתלת שיער לעולם לא תגמר לאחר השתלה אחת. יהיו 2-3 השתלות, בממוצע, במשך השנים, כי אתה תמשיך להקריח היכן שנמצא השיער הטבעי הלא מושתל שאמור להמשיך לנשור עם השנים (אני מניח שאם בדקת, אז הבנת שאם כן אז רק לרופא מהשורה הראשונה בעולם, ואחד כזה ידע לתכנן את שאר ההשתלות לפי קצב ההתקרחות המתוכנן).

הדרך הטובה ביותר לדעת את מצבך היא:

1. בחנות בגדים, בחדר הלבשה. מצחיק, אבל אמיתי לגמרי. יש מראות מכמה כיוונים שמראות לך את עצמך בזויות שאין לך אפשרות לראות במקום אחר. שם אפשר לראות גם את השיער מאחור, תחת תאורה. אתה לא יכול לתחמן את עצמך, ולהדחיק.

2. עם מראה קטנה שאתה מחזיק מול מראה גדולה. ככה אפשר לראות את כל הראש בזויות שונות.

את המכה אתה חוטף שם, עם המראה הנוספת שמגלה את האמת המקריחה.

לגבי הטענה שעם הגיל השיער חשוב פחות, זו טענה שיש בה אמת, אבל חלקית בלבד. לאדם שהמראה שלו היה חשוב לו בגיל 20 – הוא ימשיך להיות חשוב גם בגיל 40. אז שיער זה לא הכל, אבל שיער נותן תבנית לפנים, ומעיד על נעורים, חיוניות, בריאות וכו’. מקריחים עושים גלאח כדי לנסות להחזיר תבנית לפנים, ומראה אחיד יותר. אז קרחת אולי לא מעידה על מצב הבריאות שלך, אבל לנפש היא לא בריאה.

להשלים עם זה? להמשיך להתמקח? עד מתי?

אם אתה צעיר, השאיפה לשמור כמה שיותר זמן על מה שיש. לטפל, להלחם. ככל שעולה הגיל לאנשים יש פחות כח להלחם, ופחות איכפת כנראה, בעיקר מהשניה שאותו בחור נשוי, ואת זה אני אומר חד משמעית ומנסיון של שנים עם חברים ואנשים שהכרתי במהלך השנים. אני מציע לכם לצאת לאיזה פארק בשבת, היכן שהורים מסתובבים עם עגלות של תינוקות. כמות הגברים המקריחים, מגולחי הראש, שהולכם עם ילדים קטנים זה דבר שמעולם לא הכרתי עד שראיתי בעיניים. קשה להאמין, היכן שהסתובבתי, הרוב – מקריחים, ובעלי השיער הם מיעוט בולט על רקע השאר.

המרדף אחרי השיער, הוא הסיפור של רבים מאז ומעולם. הוא המרדף אחרי הנעורים, הבריאות ואידאל היופי של שני המינים. הוא היה קיים תמיד, והוא רק מתעצם. הוא קיבל דחיפה אדירה כמו המון תחומים עם כניסת האינטרנט, ומהפיכת המידע איפשרה ללמוד, לפתוח אופקים, לפתח רעיונות, לשתף, ולצרוך המון שירותים ומוצרים, וכמובן ליצרנים ונותני השירות לשווק. שיער מלא, גם אצל מבוגרים, הוא שאיפה וגעגוע. לא רק שיער, גם דברים אחרים. אצל נשים למשל, יש המון אפשרויות פלאסטיות, ורבות כיום הולכות ועושות, רק שאצלן אין בושה, ואין הסתרה. אני מכיר אישית בחורה שבחרה בגיל לא צעיר (מעל 35) לעשות השתלת סיליקון, בהשפעת משהי שעשתה ששכנעה אותה, וזה העיף לה את הבטחון העצמי לשמיים. אם קודם היא הרגישה לא בנוח להסתובב עם בקיני (רזה אבל…), היום כל הפייסבוק שלה מלא בתמונות בקיני וגם הלבוש עכשיו מאפשר אופציות אחרות (לצעירים שבכם – אולי נשמע קצת פאטתי לבחורה בגיל הזה להתנהג כמו בת 25, וזה אכן מוגזם, אבל לא חסרות כאלה, זה עובר אחרי שמתחתנים). היא השיגה נשיות אבודה, או שלא הייתה במידה שרצתה, ולא יעזור כלום, ככל שהיא או הוא נראים טוב יותר, יש להם יותר אופציות (שמעתי את הסיפורים שמה שקובע זה האופי, אז אפשר לדוש בזה, אבל בשורה התחתונה, אנשים שנראים טוב יותר – יש להם נקודת פתיחה טובה יותר). ישנם סיפורי הצלחה שמשנים חיים לטובה. שגורמים לאנשים להרגיש טוב יותר עם עצמם, ולדעתי הכי חשוב להרגיש טוב עם עצמך, מה לעשות, זה מקרין על המון תחומי חיים אחרים. מי שיש לו – לא יודע איך זה כשאין, למי שאין או שקצת רגיש לעניין – מבין כל מילה.

מה הלאה – אין הרבה. אני את אופציית הטיפול תכלס מיציתי, אני ממשיך, אבל ברור שזה כבר לא זה כפי שכתבתי בפוסט ההוא שחלקכם לא אהב אולי כי הוא לא סיפור עם סוף טוב, אבל הוא סיפור אמיתי. הטיפול לא מצמיח, וכנראה רעיון הלהצמיח נכון בגיל מסויים ובשלב מסויים, הוא לא תמיד נכון ולא לכל אחד, וגם אם כן אז לזמן מסויים ולא לתמיד. נותרתי עם הבחירה, לסחוב, או לעשות השתלה, שתלווה בעוד אחת או שתיים ב-10 שנים הקרובות.

המראה המגולח – לא מתאים לי לדעתי, גם דליל לא. קונסילר לא פתרון. מיקרופיגמנטציה אין מצב. להפסיק לטפל אין מצב. בין הפטיש לסדן, אין פתרון אמיתי, השתלה היא אופציה מורכבת וכואבת, אם היא תהפוך לרעיון אמיתי היא תוכל להיות רק FUE, אני כבר יודע אצל מי, אבל אין לי עוד את הכח לעשות את המהלכים, החשש הוא בעיקר מההשתלות העתידיות (לא הראשונה), המתקנות, בשנים הבאות.

  • Share/Bookmark
מופיע בקטגוריות: השתלת שיער,תרופות
תגיות: , ,

תגובות

52 תגוובת על ”ניסית הכל וכלום לא עזר, מה עכשיו?“
  1. יוני says:

    היי ניר,

    ניסית את שאר חוסמי הDHT מלבד התרופות לבליעה?

    אני משתמש במינוקסידיל, ספירו ושמפו Revia ועושה רושם שהם עושים עבודה לא רעה בכלל.

    הבלוגרים הישראלים, להבדיל מרוב משתמשי הפורומים בחו”ל שמקדשים את הפרופסיה ורואים בה הפתרון היחיד בבלוג הזה ובבלוג של דלילאו הם ההוכחה שאפשר ברוב המקרים לכל הפחות לעכב את תהליך הנשירה גם בלי פרופסיה.

    אל תרים ידיים ותתייחס לפרופסיה כנשק יום הדין היחיד, יש הרבה אלטרנטיבות. רק צריך לשבת לחקור, להכין תוכנית טיפול ולהתמיד בה.

  2. רון says:

    תשמע בכמה משפטים מסוימים פשוט תיארת אותי ואל המצב שאני נמצא בו,והכי אכזרי שאין לך פתרון בסוף הכתבה

הוספת תגובה

Spam Protection by WP-SpamFree