איך (שוב) נתפסנו עם המכנסיים למטה

4 בDecember 2010 מאת: admin

אנחנו חיים במדינה מסובכת, שרק מי שחי פה באמת מכיר את המורכבויות. לכל מדינה יש את הצרות שלה, אבל אנחנו מיוחדים. יש לנו נטייה לפשל, כמדינה, מה שלא מפריע לנו לפנטז (להאמין שאנחנו יותר טובים או מוכשרים מאחרים), לסבן (שיטת הסמוך הידועה), למרוח (את עצמנו ואת שאר העולם) ולטייח (עד שמגיע מים עד נפש – ראה את פרשיות השחיתות, מלחמות הגנרלים ומפכלים וכו שצצות ומתגבשות לאחרונה לערמות). בתקופה האחרונה נראה שיש סוג של שבירת שיאים עם כמות הפרשיות ובימים האחרונים אנו מתעוררים לשריפה האדירה בכרמל ומגלים שבלי עזרת העולם אנחנו חסרי אונים לחלוטין, תוצאה של כשל קולוסלי של שנים שכולל הזנחה, התעלמות, התנשאות וזלזול (מול המתריעים), וכמובן שילוב של הכל שהוא בעצם שיטת הסמוך הישראלית הידועה – “עזוב יהיה בסדר” – בלי לעשות שום דבר אמיתי. פתאום כולם מתעוררים עכשיו ומבינים מה יכול לקרות למעשה במצב של אסון טבע אמיתי או אפילו טילים על העורף, האמת היא שאנחנו כלל לא מוכנים, ואם יקרה משהו בסגנון… אכלנו אותה (ושוב תהיה ועדת חקירה – התמחות שלנו כמדינה).

גישה של התעלמות, התכחשות, זלזול וכו’ קיימת אצלנו ברמה מסויימת גם כשזה קשור לעצמנו. כולנו דוחים משימות, מעדיפים את הקל, חושבים שאנחנו חכמים יותר, הולכים עם העדר, מתעלמים מאזהרות, קונים לוקשים של מוכרים מיומנים (מפוליטיקאים ועד גורואים ואנשי מכירות), וממשיכים לעמוד על המשמר העיקר שלא נצא פריירים (ואנחנו יוצאים חופשי).

גם אני נתפסתי עם המכנסיים למטה לפני כמה שנים. השיער התחיל להשתנות, אבל לא רציתי להאמין, הכחשתי. השתמשתי אז רק במינוקסידיל וחשבתי שאין הרבה מה לעשות. האמנתי לרופא שלי שאמר את מילות הקסם שכל הרופאים מכירים – שיש רק 2 טיפולים מאושרים… לא חקרתי, לא שאלתי, סמכתי – ויהיה בסדר. נתתי את גורל השיער שלי בידי אחרים, בידי המזל, אבל לא בידי שלי. חשבתי שכל הדברים שמוכרים לשיער זה בולשיט (פחות או יותר מה שהרופאים אומרים, למעט אלו שיש להם מוצר לקדם ואז הוא פתאום כן טוב בשבילך), ולא היה לי ראש להתעסק בזה. נראתי לעצמי בסדר. סירקתי את השיער קדימה, ואת הקדימה למעלה ולצדדים וזה נראה לי סבבה. עד שהגיע יום אותו יום שחור, השריפה הגדולה, ההתעוררות, ההלם.

כמובן שזה לא קרה ברגע אחד, הסימנים היו שם, ראיתי אותם, עשרות שערות שנושרות כשאני מסתרק, כל יום (בכל מחדל יש סימנים, התרעות, אבל לא נעשה דבר עד שהוא קורה). הבנתי שמשהו לא במסר, הייתי קצת מבואס, חיכיתי שזה יגמר. היה לי שיער באורך בינוני קצר, המקדימה חיפה לא רע על המפרצים… ואז יום אחד אחרי העבודה עמדתי מול המראה. משהו היה לא תקין. היה בור אלכסוני שהתחיל מהמפרץ השמאלי שחדר פנימה אל מרכז הקרקפת. סירקתי את השיער לצד של הבור – והוא לא כיסה עליו! לא האמנתי. ואז זה נפל עלי בבום – לא היה לי מספיק שיער לכסות את הבור. רצתי וקניתי מראה קטנה. חזרתי והתחלתי לשילוב של 2 מראות ראות את השיער מלמעלה ומזויות אחרות – כאלה מעולם קודם לכן לא ראיתי. המראה היה קשה. איזור המפרצים נראה זוועה, דליל, עם מקטעים קטנים חסרי שיער (של חצי ס”מ – ס”מ) שבינהם שיערות שניתן לספור. היה קו ברור שחיבר בין המפרץ הימני לשמאלי, אי מלא יותר של שיער בקטע הקידמי והקודקוד הראה סימנים ברורים של דלילות, והקרחת עושה לך “שלום – אתה אולי לא רוצה להכיר אותי, אבל ניפגש בקרוב” מבעד לשיער הקיים.

איך הגעתי למצב הזה? שאלתי את עצמי אבל ידעתי כמובן את התשובה. התשובה היא איפה היית, ולמה לא עשית, ואיך הזנחת בלי בושה – אתה, שכל כך מקפיד על עצמך. איך נרדמת בשמירה.

באותו הרגע של ההלם, נבהלתי. בעיקר היה פחד שזהו, אני אוטוטו קירח ואין מה לעשות. אני הולך להיות כמו הרבה אחרים, דליל, מגולח.. בחורות… אהיה פחות אטרקטיבי, מה יהיה? אצטרך להתפשר עכשיו? יתפשרו עלי? הקטע של איך אנשים יראו אותי כמקריח..

למזלי, אני בן אדם עקשן שלא מוותר בקלות, זה אופי, לא משהו שבחרתי ויש לו גם חסרונות. אמנם פישלתי עד לאותו רגע, אבל כמו שפישלתי ככה גם החלטתי שיהיה פה פייט. אני אלחם, אלמד, אעשה מה שאפשר ונכון. הדבר הראשון שעשיתי היה ללכת לספר. עשיתי גלאח על כל הראש בפעם הראשונה בחיים. כלומר עשיתי משהו דומה בצבא, ואולי פעם פעמיים אחרי אבל אז השיער היה מלא לגמרי. כנראה שבחודש-חודשיים מאז הפעם האחרונה אצל הספר המצב היתדרדר מאוד, כשהתיישבתי על הכורסא והתסכלתי קדימה שוב חשכו עיני, פיסות קרקפת נראו בברור, בוהקות. אמרתי לספר שאני מאבד שיער והוא אישר לי והצביע על האיזורים. תבינו, שנים הלכתי אליו והוא לא אמר מילה, כנראה שהתקופה האחרונה היתה בסימן התדרדרות חזקה. הוא אמר משהו בסגנון ” יש את הכדור זה – אתה לא מאמין כמה לוקחים אותו ולא מספרים, חבר’ה בצבא, לי הם מספרים, שזה עוזר”. הוא התכוון כמובן לפרופסיה.

יצאתי מהספר מרוט. שנים שלא הסתפרתי ככה, וזה נראה לי לא מתאים לראש. עם פחות שיער נראתי עוד יותר קרח. למעשה הייתי כבר בשלב 3 בסולם נורווד. בעבודה, אחד המקריחים המליץ לי לעשות עוד יותר קצר.. מה שגרם לי לחשוב שאני נראה דליל מדי וגרוע עוד יותר. ניסיתי לצאת באותה תקופה לכמה דייטים, ואני אומר לכם חד משמעית – בחורות דחו אותי בגלל המראה, כולל אחת שווה במיוחד. הבטחון העצמי היה בשפל, הרגשתי שאין לי מה להפסיד, שזה רגע האמת, עכשיו או לעולם לא, לחזור לעצמי או להסתגל ולהיות כמו רבים וטובים אחרים, שהשיער זה לא הצד החזק שלהם.

הזמן עבר, קראתי, ניסיתי, פתחתי את הבלוג. הכתיבה עזרה לי ללמוד. לחקור. נפתח לי עולם קטן שלא הכרתי, כי לא הייתי צריך. קראתי פורומים ישראלים, אמריקאים. גיליתי שיש בהם הרבה חוכמה וגם הרבה שטויות ומלל ריק, ושצריך להזהר מהעצות שנותנים לך, ולא להיות מושפע, אלא להפעיל שיקול דעת. הגעתי למסקנות חשובות עבור עצמי. ראיתי מה עובד לי טוב ומה פחות. שילבתי. ולא ניסיתי הכל כי יש דברים שעד היום לא נראים לי יעילים או שהם פשוט מיותרים. יש עיקר ויש טפל, כמו בכל דבר. אם הייתם אומרים לי לפני שנתיים שאני אשתמש במסרק לייזר הייתי פוטר אתכם ב”שטויות, זה גימיק אמריקאי בזבוז כסף” והיום אני חושב אחרת, אבל רק בגלל שקראתי, למדתי והייתי מוכן לנסות גם במחיר שזה לא יעבוד.

הצלתי את השיער בסופו של דבר. זה לקח הרבה זמן, לאט לאט. כמובן שלא חזרתי למה שהייתי פעם, זה בלתי אפשרי, אבל הבור במפרץ ימין חוסל (לא לגמרי, אבל ברובו כך שלא רואים, אני רואה כי אני יודע מה היה קודם ועדיין יש לי מפרצים אבל אני חי איתם בשלום כל זמן שהם לא חוצים את הגבול לטריטוריה שלא שייכת להם). היו גם כמה נפילות, שחייבו שינוי אסטרטגיה ושגרמו לי להבין שבלי קומבו אין סיכוי (קומבו = שילוב של כמה סוגי מוצרים\טיפולים ולא התסמכות על אחד), ולקח עוד זמן למצוא את הקומבו שעובד לי בצורה אופטימלית (כרגע). המזל שתפסתי את זה קצת מאוחר אבל לא מדי – וישר הגבתי. אם תרצו – הקמתי ועדת חקירה לחקר המחדל, הוסקו מסקנות, הוקצו תקציבים והוכנה תוכנית פעולה שגם יושמה בצורה גמישה כדי להביא לתוצאות.

לסיכום – אם יש משהו שאני ממליץ עליו – זה לא מוצר ספציפי, זה לא טיפול ספציפי. זה עצם החשיבה והפעולה. לשבור את הפרדיגמה, לצאת מהקיבעון. לקחת אחריות על המצב, לראות איך ניתן להתמודד, מה ניתן לעשות, מה אתם מוכנים לעשות ומה לא, כמה אתם מוכנים להוציא (כסף) ועל מה, עם מה אתם רוצים להתחיל (זה יכול להשתנות עם הזמן – אבל אל תתחילו עם התנפלות ותורידו הילוך – תתחילו מדורג ותגבירו לאט אבל נסו להיות עקביים כמה שניתן כי לראות תוצאות מטיפול לוקח זמן), מה מתאים לכם ועד כמה אתם מוכנים ללכת (תרופות – כן או לא ואם כן איזה). אל תושפעו מטרנדים (יש עכשיו פרסומת לפרופסיה גם בשלטי חוצות וגם בטלויזיה, עם הבחור הסקפטי, כשמילה סקפטי מחליפה את השם המפורש התקרחות – אל תושפעו מפרסומות אלא קודם כל תבינו מה זה פרופסיה, מה היא עושה, יתרונות וחסרונות – הרי זו תרופה). אל תושפעו מסתם המלצות. יש מוצר? תקראו מה הוא מכיל, תבינו איך המרכיבים אמורים לעזור ולמה הוא כדאי עבורכם יותר מאחרים. אל תעבדו מהרגש – אלא מהשכל. בעיתות משבר הרגש תופס מקום ואנשים פועלים מתוך דחף. תעצרו. הכמה ימים שתשבו ותקראו קצת, תבדקו קצת, תחשבו עוד, לא יוסיפו או יורידו. בקיצור – נסו לא להתפס עם המכנסיים למטה, ואם כבר נתפסתם – תגיבו ומיד, אל תוותרו. זה יקח זמן, זה לא קל, צריך סבלנות, זה עולה כסף (לא הרבה) אפשר גם להכשל.. אז מה? אתם כאן, וזה כי יש לכם סיבה – יש לכם בעיה ואתם מחפשים פתרון – אז תתחילו לעבוד, זה יכול לקחת חודשים, אולי יותר, אבל לי זה כבר ברור (ואני לא היחיד) – אפשר לנצח את הקרחת. אה כן, ואני גם ממליץ לקרוא את הבלוג, כולו, מההתחלה ועד הסוף, בלי לחפף, זה יענה לכם על המון שאלות, כולל כאלה שעוד לא חשבתם עליהם:)

  • Share/Bookmark

תגובות

3 תגוובת על ”איך (שוב) נתפסנו עם המכנסיים למטה“
  1. שילוב מוצרים says:

    לאחר שימוש מתמיד במספר פתרונות, האם אתה מרגיש התייצבות בשיער או אתה מבחים בשיפור מתמיד ?
    האם אתה חושב שלאחר התייצבות תמשיך להשתמש בפתרונות משולבים ? למה ? (כלומר למה לא להשתמש עם פרופסיה בלבד שהוא הכי נוח וגוזל הכי פחות זמן והשקעה)

  2. אור says:

    אולי תוכל לסכם אילו טיפולים עזרו יותר ופחות ובמה אתה ממליץ להשתמש למי שנמצא במצב שבו היית לפני שהתחלת …
    תודה מראש.

  3. admin says:

    כנראה שלא הבנת את המסר, אין לי כוונה כזו
    אני ממליץ ללמוד, לקרוא ולבחור באופן עצמאי
    תקרא את הבלוג, אין קיצורי דרך (כלומר יש – פשוט ללכת על השילוש הקדוש, כתבתי על זה).

הוספת תגובה

Spam Protection by WP-SpamFree